Open Wounds

אני לא יודעת מה חשבתי לעצמי שהפעם זה יהיה שונה. אני כבר לא יודעת אם אני יכולה להגיד שאני מאוכזבת כשהייתי רגילה לזה כל החיים שלי אבל עדייןמשהו בתוכי כואב. הבחור החדש התעקש שנבלה את השנה החדשה ביחד אבל בשבילי זה תמיד היה חג משפחתי אז התעקשתי לבלות אותו עם המשפחה..אבל אני אף פעם לא לומדת. זה אף פעם לא נגמר בטוב, ואני עדיין נותנת לזה להשפיע עליי. 

אם זה לא היה מספיק, הוא שלח לי הודעה משום מקום. אחרי שלא דיברנו כמעט שנתיים. בדיוק כשהכי הייתי צריכה חיבוק. את החיבוק שלו, כי הוא חווהאיתי כל כך הרבה, גם את הרגעים הכי הנמוכים של המשפחה שלי, והוא תמיד ידע איך לגרום לי להרגיש יותר טוב מבלי בדיוק לגעת בנושא, מבלי לשאוליותר מידי שאלות. ובמקום להגיד לאחד מהם מה באמת הולך, מצאתי את עונה לשניהם עם חיוך ושמחת חיים מזוייפים.

כי כזאת אני.

אף אחד לא צריך לדעת מה כואב.

עשיתי את זה, המשכתי הלאה רשמית ובכל זאת עדיין יש לך חלק קטן בלב שלי, עדיין חלק קטן בי מתגעגע להתעורר בבוקר לידך. ולא, אני כבר לא אוהבת אותך, לא כואב לי לראות אותך עם אחרת, ואתה כבר לא נכנס לי למחשבות כשמישהו אחר אומר לי את הדברים שאתה אמרת פעם ובכל זאת אני מוצאת את עצמי כותבת עלייך עכשיו. בכל זאת חלק קטן ממני נאחז בזיכרון שלך כי אתה כל מה שהיה לי בארץ.