|
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?
עדכוני RSS
|
- 
|
|
|
| | אני לא יודעת מה חשבתי לעצמי שהפעם זה יהיה שונה. אני כבר לא יודעת אם אני יכולה להגיד שאני מאוכזבת כשהייתי רגילה לזה כל החיים שלי אבל עדייןמשהו בתוכי כואב. הבחור החדש התעקש שנבלה את השנה החדשה ביחד אבל בשבילי זה תמיד היה חג משפחתי אז התעקשתי לבלות אותו עם המשפחה..אבל אני אף פעם לא לומדת. זה אף פעם לא נגמר בטוב, ואני עדיין נותנת לזה להשפיע עליי.
אם זה לא היה מספיק, הוא שלח לי הודעה משום מקום. אחרי שלא דיברנו כמעט שנתיים. בדיוק כשהכי הייתי צריכה חיבוק. את החיבוק שלו, כי הוא חווהאיתי כל כך הרבה, גם את הרגעים הכי הנמוכים של המשפחה שלי, והוא תמיד ידע איך לגרום לי להרגיש יותר טוב מבלי בדיוק לגעת בנושא, מבלי לשאוליותר מידי שאלות. ובמקום להגיד לאחד מהם מה באמת הולך, מצאתי את עונה לשניהם עם חיוך ושמחת חיים מזוייפים.
כי כזאת אני.
אף אחד לא צריך לדעת מה כואב.
| |
| |
עשיתי את זה, המשכתי הלאה רשמית ובכל זאת עדיין יש לך חלק קטן בלב שלי, עדיין חלק קטן בי מתגעגע להתעורר בבוקר לידך. ולא, אני כבר לא אוהבת אותך, לא כואב לי לראות אותך עם אחרת, ואתה כבר לא נכנס לי למחשבות כשמישהו אחר אומר לי את הדברים שאתה אמרת פעם ובכל זאת אני מוצאת את עצמי כותבת עלייך עכשיו. בכל זאת חלק קטן ממני נאחז בזיכרון שלך כי אתה כל מה שהיה לי בארץ.
| |
| | קצת קשה לי עם זה שסוגרים את ישראבלוג. כתבתי שם יותר מעשר שנים וזה היה המקום המפלט היחיד שלי. כשעברתי תקופות קשות, כשהרגשתי בודדה או שסתם רציתי לפרוק את מה ששמרתי בפנים תמיד חזרתי לשם. כתבתי שם דברים שבחיים לא העזתי להגיד בקול, כתבתי שם את כל מה שהסתרתי עם חיוך ביום יום. המקום הזה הפך להיות הבית לחלק בי שתמיד ניסיתי להסתיר, שלא העזתי לחלוק עם האנשים סביבי.
עכשיו אני מניחה שזה יהיה המקום מפלט החדש שלי.
__
אני מרגישה כל כך שבורה ואני אפילו לא בדיוק יודעת מה שבר אותי הפעם. אניעייפה מהמרדף הזה אחר משהו שיסדר את הדברים למקומות הנכונים, אחרמישהו שישלים את מה שחסר. אני מרגישה כל כך אבודה בזמן שכולם סביביהולכים בצעדים כל כך בטוחים שאפשר להרגיש את הנוכחות שלהם למרחקים.וכל מה שאני מחפשת זה ידיים פתוחות שיוכלו להכיל אותי, שיוכלו לעטוף אותילחיבוק שיתן לי את הכוח להמשיך. אבל במקום אני מוצאת את עצמי מוקפתבאנשים שרק רוצים לקחת משהו, עוד חלק ואולי אפילו הכל, ואני עומדת כאן עםידיים פתוחות נותנת להם בתקווה שזה ישתיק לפחות לכמה רגעים את הבדידותשאוכלת אותי מבפנים. אבל זה אף פעם לא מספיק להם. זה אף פעם לא מספיקלי בשביל לתת לי את מה שאני צריכה בשביל לצאת מהבור שחפרתי לעצמי. | |
|
|